<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"י</h1>
<h2>דף לה.</h2>
שודא דדייני כגון ההיא דכתובות ההוא דאמר נכסי לטוביה אתו תרי טוביה שכן פי' התוספות כלומר שרגיל לשאת ולתת עמו תמיד לא שידור אצלו שכן ותלמיד חכם יש מחלקת ביניהם למי נתן תלמיד חכם קודם קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם קרוב ושכן שכן קודם שניהם קרובים שניהם שכנים שניהם תלמידי חכמי' שודא דדייני פרשב"ם רואים למי שדעתם יותר קרובה וכן כתב הרב ר"מ בן מיימון ז"ל. ור"ח פי' שיתנהו הדיין לכל מי שירצה בלא טעם ובלא ראיה ובלב' שלא יהנה הדיין. וכת' הרא"ש אבל יש דברים שלפעמים יש לדיין לעשות כך ולפעמים כך כגון ההוא דבתרא על ההיא דמצ' לו מצד ראשון ושני ויש חלוק בין איכא עליה רכבא דדיקלא ויש לשם שוד' דדייני ובדיני קרקעות תמצאנו ושם ראוי לדון לפי דעת המוכר ולפי דעת הלוקח ולפי מנהג המדינה ולפי הדמי'. ור"ח פי' קבלה בידינו בשודא דדייני דוקא במקרקעי ודוקא דיין מומחה כרב נחמן דהא רב ששת גבר' רבא הוה ואמר לו רב נחמן אינך דיין לעשות שודא. והרא"ש כתב אפילו במטלטלי כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וכן נראה דעת רב אלפס בפ"ג ובפר' ד' בתרא. וכתב ר"מ בתשוב' דלא אמרי שודא אלא היכא דאיתמר בהדיא והיכא דלא איתמר בהדיא המוצי' מחבירו עליו הראי'. אע"ג דלא אמרינ' שוד' דדייני בשטרי דהלוואות אלא בשטרי מקח וממכר ומתנה אם היו שנים שטרות משני מלוין על לוה אחד ואין לו ממון כי אם לפרוע האח' אם יבא אדם הגון ויאמר לדיין שהא' פרוע נותן הדיין הממון למלוה האחר מדין שודא כתובות. נאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי והוא שיהו עדין בעלי דינין עומדין לפניו אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן כי אם כעד אחד ומיירי דקרע זכותייהו וכמו כן שאינו יכול לדונו כבתחלה כגון שודא דייני ולפי' אנו צריכין הדיין, קדושין.
